ראש פתוח לקריאה ביקורתית
טענת הכותב/ת מופיעה בסיומו של המאמר בו הוא/היא מחדד/ת את העובדה שבמדינה דמוקרטית ישנה "חירות מחשבה" שזו זכות שאין להסס לעשות בה שימוש גם כשקוראים מאמר בעיתון, אך על מנת לקרוא קריאה מאתגרת יש להצטייד בארגז כלים ביקורתי המבוסס על צבר שאלות שתשובות עליהן יסייעו לטיפוח חשיבה ביקורתית ולחשיפת האג'נדה של הכותב וגם זו של העיתון.
המאמר מציע מגוון שאלות שעל הקורא הביקורתי לשאול עצמו כשהוא נתקל בטקסט תקשורתי. בנוסף לשאלות, מציע המאמר להשוות בין מקורות מידע שונים וזאת על מנת לקבל פרספקטיבה רחבה יותר בנושא הנידון.
המאמר דן בשני מישורים – מצד אחד הוא מבקש שנשאל שאלות לגבי אופיו של העיתון, מי בעליו ותצורתו הכללית כגון השטח שהוא מקדיש לתצלומים או לפרסום. כמו כן, המאמר מבקש לצייד אותנו בכלים לניתוח מאמר. ראשית, יש להבין מה העיתון מייצג, את מי הוא מייצג, לאיזה פלח אוכלוסייה הוא פונה, מה ידוע לנו על המו"ל ועל גישתו הפוליטית ואף הכלכלית.
עם זאת, ברצוננו לציין כמה קשיים שמציבות לנו צבר השאלות המופיעות במאמר. ראשית, השאלות מפוזרות על פני תחומים שונים ואינן מציעות לקורא מתודה יעילה למחקר. שנית, המאמר אינו מציע הבנה מעמיקה של מטרת חלק ניכר מהשאלות. לדוגמה, השאלות: "איזה שטח מוקצה לפרסומת? מה היחס בין הפרסומת לחלק המערכתי - ידיעות, כתבות, מאמרים, תמונות?" אמנם חשובות, אך לא ברור מה ניתן יהיה לומר על הממצאים.
לפיכך הרי ההמלצות שלנו - היום אנו יכולים להיחשף בקלות למקורות שונים המתייחסים לאירוע מסוים. אפשר להסתפק בעיתונות הישראלית אך על מנת להרחיב את הידע ולאמץ הסתכלות אחרת לחלוטין אנו מוסיפים וממליצים לקרוא גם מקורות שאינם בעברית ושאינם ממוסדים. בנוסף לכל השאלות שהעיתון מעלה כדאי גם לאמץ דרך חקירה נוספת כגון הפער בין הכותרות וכותרות המשנה לתוכן הכתבה תוך הסבר לאופיים של הממצאים בדרך חקירה כזאת; הרי ידוע שמרביתנו לא קוראים את פנים הכתבות ומסתפקים ברפרוף על פני הכותרות. בדיקה מעמיקה וביקורתית של תוכן הכתבות ייתכן ותעלה תמונת מציאות אחרת שנכתבה על ידי הכתב אך בזמן העריכה צומצמו הדברים לכדי מספר מילים מועט שאינן מגלות לקורא את מלוא הסיפור. בנוסף, רצוי לחדד ולבחון באילו עמודים מופיעות כתבות בנושאים ספציפיים. לדוגמה, כיצד מסוקר נושא החינוך? על אילו אלמנטים של נושא החינוך שם העיתון דגש? באילו עמודים מופיעות הכתבות בנושא? את השאלות הללו אנו ממליצים ליישם באמצעות ניתוח השוואתי של כמה עיתונים במקביל.
אנו בהחלט מסכימים עם הכותב/ת ועם ההסתייגות הראשונית שלו: אין הופכים לקורא ביקורתי ומבקר עיתון בן-יום. לכך דרוש ידע רב בתחום הסיקור. אך לדעתנו, מאחר ובתלמידים עסקינן הרי שיש לאמץ את ההמלצות של הכותב/ת אך לעשות שימוש במתודה באמצעות השוואה בין שני עיתונים (לפחות) בכמה שלבים: ראשית, לימוד מעמיק של "מאחורי הקלעים" שלהם (מבנה הבעלות, הנטייה הפוליטית של המו"ל ושל הכותבים, בעלות על חברות נוספות של הקבוצה ועוד). בשלב השני יש להתמקד בנושא המעניין את התלמידים ולחקור גם אותו. בשלב השלישי יש לעקוב אחר הנושא בשני העיתונים תוך התרכזות במספר פרמטרים שאותם אימצנו מהמדריך 'לקרוא בין השורות – מדריך ישראלי-פלסטיני לקריאה ביקורתית של התקשורת' (אירם, ולדובסקי, נימרי, רוהם, 2009). המדריך מספק כמה כלים לניתוח טקסטים עיתונאיים בעיקר בנושאים קונפליקטואליים:
א. מיקום ובולטות – מיקום הידיעה משדר משמעות וחשיבות. רוב קוראי העיתונים תופסים את הנושאים המופיעים בעמוד הראשון כחדשות חשובות, "קשות", "עובדתיות". החומרים המופיעים בחלקים האחוריים של העיתון מתקבלים על ידי הצרכנים כחשובים פחות או כחדשות "רכות". המיקום של הכתבה היא החלטה עריכתית. אותה ידיעה היתה יכולה להיות ממוקמת במקום אחר לחלוטין ואז היתה מתפרשת על ידינו כבעלת חשיבות שונה לגמרי. גם הבולטות משפיעה על הדרך בה אנו תופסים את הידיעה. האם הכתבה ממוקמת בראש העמוד או בתחתיתו? מה גודלה ביחס לכתבות אחרות באותו העמוד? עד כמה גדולה כותרת הכתבה? הבולטות כמו המיקום משדרים חשיבות, עובדתיות ומשמעותיות.
ב. התאמה בין כותרת לטקסט – השאלה כאן היא עד כמה משקפת הכותרת את מה שנאמר בכתבה? באופן כללי, הקוראים מתייחסים אל הכותרות כסיכומים קצרים של הכתבות: מה שמופיע בתוך הכתבה בהרחבה, מקוצר בכותרת לכמה מילים בודדות. אך זהו לא המצב. במרבית המקרים, הכותרות בוחרות במרכיב מסוים מתוך הכתבה ומבליטות אותו על חשבון אחרים. העורכים, כך מסתבר, מסמנים לקוראים מה חשוב יותר ומה חשוב פחות – וברוב המקרים סימון זה משפיע באופן מכריע על האופן שבו הצרכנים מפרשים את החדשות. לעומת זאת, אפשר היה באותה המידה להבליט חומרים אחרים, ואז החדשות היו נראות אחרת לחלוטין. בנוסף, לעיתים קרובות הכותרות פשוט מעוותות את מה שנאמר בכתבה והעובדה שרובנו "עוברים על הכותרות" ולא קוראים מילה בכתבה, הופכת למרכיב מכריע בסיפור.
ג. רטוריקה של כותרות ובחירת מילים – לעיתים הבחירות המילוליות בניסוח הכותרת מאירה את המתואר בכתבה באופן שאינו תואם את הטקסט. לעיתים קרובות, העורכים מוסיפים לכותרות מילים מסוימות, דימויים ומטפורות המסייעים בייצור אפקט רגשי. הכותרות אם כן צובעות את הסיפור בגוון מסוים שהוא עצמו החלטה עריכתית ולא המציאות.
ד. הבניית אחריות – הסיקור החדשותי כולל לא רק תיאור של עובדות אלא גם קובע עבור הקוראים מי אחראי לאירועים. לדוגמא, על ידי שימוש בפועל אקטיבי או פסיבי.
ה. מסגור עובדתי – השאלה היא כאן כיצד ממסגרים העורכים את המידע שאנו מקבלים? האם הם מציגים אותו כעובדה, כהטעיה, כטענה וכולי. למסגור זה חשיבות רבה משום שהוא קובע עבור הצרכנים האם עליהם להאמין למידע זה או לחשוד בו.
ו. סמיוטיקה ויזואלית – עבודת העורך אינה כוללת אך ורק בחירה של מילים. היא כוללת גם בחירה של תמונות, צבעים ומבנה גראפי וגם אלה משפיעים באופן מכריע על הקוראים. לכלי מחקרי זה הוספתי אמצעי ניתוחי שהגה רולאן בארת (אנציקלופדיית ynet). הוא טען שלכל יצירת אמנות (ולצורך העניין, גם לתצלום בעיתון יש ערך אמנותי) יש שתי רמות של קליטת המסר החזותי:
הרמה הדנוטטיבית – רמת המשמעות המיידית, הבלתי אמצעית, הידיעה הפשוטה מה רואים במציאות, ללא צורך לפרש במודע את נתוני החושים.
הרמה הקונטטיבית – הקונוטציה מעידה שנעשה תהליך עיבוד אשר סימניו, בין אם אסתטיים ובין אם אידיאולוגיים, מתייחסים לתרבות המסוימת של החברה קולטת המסר.
בהצלחה!
ביבליוגרפיה
אירם, ש. ולודבסקי, ע. נימרי, רוהאם. (2009). 'לקרוא בין השורות – מדריך ישראלי-פלסטיני לקריאה ביקורתית של התקשורת'. אוחזר בתאריך 16 באוקטובר 2010 מהאתר: http://www.keshev.org.il/Site/FullNews.asp?NewsID=186&CategoryID=9
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה