המציאות בראי העיתון.
האם כל עיתון באמת מציג מציאות? האם ישנה מציאות אחת? האם ניתן בכלל להציג תמונת מציאות כאשר היא עצמה משתנה מדקה לדקה? האם מילה כתובה מנציחה מציאות? האם עיתון תפקידו הוא להציג מציאות? רק מציאות? את כל המציאות?
כל אילו הן שאלות שעלו בנו כאשר קראנו את הכותרת ולאחריו את תקציר המאמר.
מטרת המאמר היא להאיר את עיני הקורא באותם מקרים (שקורים..) בהם הניסיון למלאכה עיתונאית נכשל כאשר ריבוי כתבים, לחץ זמן, אגו וקרדיט מובילים לאי הצלחה בהצגת מציאות / סיפור / תופעה וכיו"ב.ומנגד - אנו הקוראים. אנחנו הורגלנו לקרוא ולהאמין. לשאול שאלות לגבי השלכות המציאות שקראנו ולא לגבי נכונותה.
טענה זו מחוזקת ע"י פירוט "שגיאות" נפוצות. החל מטעויות הקלדה, דרך פירסום שגוי של איזכורי תמונות וכלה בברווז עיתונאי (פרסום סיפור שלא היה ולא נברא).
יש טעם, ע"פ המאמר, בהבחנה שבין טעות מקרית ל"טעות" מכוונת: אינטרס של עיתונאי / כתב / עורך וכו' לפרסום שאינו אמת.
מטרה נוספת במאמר זה היא היכרות עם תפקידים נוספים של העיתונות קרי הבנית מציאות, עיוות בכוונה תחילה וכיו"ב.
להערכתנו מאמר זה עושה שירות בהארת עיניו של הקורא. עליו לשאול את השאלות, להטיל את הספקות, למסד בקרה וביקורת אישיים. כך ישכיל הפרט למסננת איכותית. וככול שירבה הסינון כך אולי תגבר החתירה לפרסום מציאות אובייקטיבית.
תחילת המאמר מספר את סיפורה של משפחה בה כל אחד מחבריה טרח (בכוונה טובה בלבד) להוסיף מלח לתבשיל המרק - עד שלא ניתן היה לשאת את מליחותו.
ערב רב של עיתונאים, כתבים, אנשי ציבור, פושרים פוליטים, בעלי הון, טורחים לתבל את המרקחת העיתונאית בתבלינים הערבים לחיכם.והסועד (זה אנחנו) נאלצים לבלוע.
בתאבון ןגם: קריאה נעימה.
